"קודם, פונדמנטליסטים רצו להפוך את קבר הנביא יחזקאל יהודים למסגד (בעירק נ"נ). עכשיו מרוקו מואשמת בהרס המורשת היהודית שלה" כך מתחיל מאמר ביקורת חריף שפורסם באתר האקטואליה היהודי
JEWISH CHRONICLE, בעקבות הריסת מבנה היסטורי ששימש כבית חולים. יהדות מרוקו בתפוצות גועשת.
המאמר חושף את חולשתה של הקהילה היהודית במרוקו וחוסר יכולתה להגן על מוסדותיה ומורשתה.
אך לאחרונה כתבתי שהביזור הקיים בידי אליטה היהודית מרוקאית מביא בצורות שונות לפגיעה קשה פעם אחר פעם במורשת היהודית המפוארת והארוכה במרוקו. הפעם, הממשל המרוקאי זיהה את ההתנהלות הקלוקלת של בכירים בקהילה, והרשה לעצמו להוביל את המהלך שאולי מגובה בחוק, אך נטול כל התחשבות ורצון לשמר את נוכחות התרבות היהודית ומורשתה. לאחר רצף של אירועים שונים במרוקו, יש מי שיכולים לפרש את המהלך הזה כחלק מאסטרטגיה רחבה יותר, האמנם כך?
דבר הכוונה להרוס את המבנה ההיסטורי עשה כנפיים והיכה גלים בקרב הקהילה היהודית-מרוקאית בעולם. במכתב פתוח מלפני מספר ימים כתב ההיסטוריון רלף טולדנו כי למרות חלקה של הקהילה היהודית בפרשה, מושל העיר טנג'יר הוא האחראי להריסת המבנה בעל הערך ההיסטורי וכי פעל על דעתו שלו ובניגוד למדיניות הרשמית של המלך. באותו מכתב הביע ההיסטוריון חששות כבדים לגורלם של שני בתי העלמין היהודיים בעלי מיקום אסטרטגי במונחי נוף וסביבה.
את פשר ביצוע ההריסה בשעת לילה, הסביר יהודי קנדי יוצא מרוקו בקיומו של חוק מרוקאי האוסר כניסה לשטח פרטי בין השעות 22:00-06:00. הגם שהיה זה ליל שבת, חוק זה אפשר בכל מקרה את הריסת המונומנט ללא כל הפרעה. בהתחשב במספרם הנמוך מאוד וגילם המתקדם יחסית של חברי הקהילה היהודית, הרשויות יכלו לבצע את זממם ללא כל התנגדות אקטיבית של חברי הקהילה.
"בית החולים שהוקם ע"י שליח צרפתי יהודי בשם תורג'מן למען הקהילה היהודית, פתח את שעריו גם לאוכלוסייה המוסלמית ונחשב לבכיר בתי החולים במרוקו באותה תקופה" (שש שנים לפני תחילת החסות הצרפתית).
בהמשך דבריו טען סימו לוי כי כצעד מחאה נגד החלטת הקהילה היהודית בטנג'יר למכור את הנכס ההיסטורי שברשותה,הקרן למורשת יהודית מרוקאית טיפחה אתרים יהודיים במטרה לשמר את המורשת היהודית-מרוקאית. בין האתרים בתי עלמין ובתי כנסת באזור תטוואן, איפראן והאנטי-אטלס. "כיום" כתבלוי בעצב רב, "ניתן לראות רק את התמונות של בית החולים ש'גולח' במוזיאון ליהדות בקזבלנקה".
במאמר הביקורת החריף האשים סימו לוי את הרשויות בעיר טנג'יר כמו גם את ראשי הקהילה היהודית בפגיעה קשה בשימור המורשת היהודית במרוקו. את מכירת הנכס שעל שטחו מתוכנן מגדל דירות מכרה הקהילה היהודית בטנג'יר במטרה לגייס כסף למימון חברי קהילה חסרי אמצעים. מי שמכירים את שוק הנדל"ן המשגשג בעיר טנג'יר ויודע את מספרם הכולל של חברי בקהילה היהודית (40 כיום לעומת 22 אלף בעבר) יכול לחשוד שמה עסקת הנדל"ן הזאת השתמשה במצוקת הנזקקים כאיצטלה מוסרית וזאת מבלי להתחשב בזכרון הקולקטיבי הקיים בשתי הקהילות: היהודית והמוסלמית, ומבלי להתחשב בערכים ההיסטוריים תרבותיים של האתר המיתולוגי.
לטענת גורמים בכירים בקהילה היהודית-מרוקאית בקנדה בספרד, בישראל ובמקומות נוספים, לראש הקהילה בטנג'יר לא הייתה הסמכות מלכתחילה לקבל החלטה כזאת משום שהאדמה עליה נבנה בית החולים אינה שייכת לקהילה אלא למשפחת בן-שימול הצרפתית ומשכך, מי שאחראי לעזבונה של המשפחה הוא משרד החוץ הצרפתי והוא בר הסמכא לקבל כל החלטה הנוגעת לגורל האדמה.
בתגובה לדברים אמר נשיא הקהילה בטנג'יר כי לא היה בעיר בעת התרחשות האירוע וכי לא נתן את הסכמתו להריסת בית החולים. "לאחר הערכת מחיר הוצע לממשל המקומי בעיר לרכוש את המבנה במחיר של 2.8 מיליון דולר". בממשל התייחסו להצעה בביטול וכאמור, המבנה שהיה נטוש בעשור האחרון נהרס על פי צו. הגם שהפעולה הנחפזת בוצעה בחסות החוק, עולה ריח רע הן מהפעולה עצמה והן מהנסיבות במסגרתן בוצע ה"גילוח".
ראשי ארגונים יהודיים מקנדה ומספרד שלחו מכתבים בהולים לשגריר מרוקו בקנדה, למושל העיר ומכותתבים נוספים בבקשה לערב את הרשויות במרוקו במטרה למנוע פגיעה קשה בשימור המורשת היהודית-מרוקאית. במכתבם הביעו ראשי הקהילה היהודית מרוקאית בקנדה את חששם מהשתלטות עויינת על אתרים יהודים נוספים, בהם שני בתי קברות הממוקמים באזור גיאוגרפי אטרקטיבי הצופה לנמל העיר טנג'יר. לדבריהם יש כבר מי לוטשים עיניהם לכיוון האדמות היקרות במונחי נדל"ן.
החשש הוא כי העירייה תשתלט על האתרים ותפנה משם את עצמותיהם של הנפטרים לטובת סיפוח האדמה לגנים במתחם ארמון תיירותי באזור. לדעתם בבעלות הקהילה היהודית בטנג'יר נכסים נוספים העומדים בסיכון.
אותם גורמים בקנדה ובספרד היפנו אצבע מאשימה לעברו של ראש הקהילה בטנג'יר אברהם אייזנקוט, בהסבירם כי הוא קיבל התראה שנה מראש לפיה נדרשה הקהילה לשפץ את המבנה. לאחרונה הוצא צו הריסה על תנאי ולפיו על הקהילה היה לשפץ קיר שהיווה סכנה בשל חוסר עמידותו. לדבריהם אייזנקוטהתעלם מהתראה זאת ובשעת לילה נכנסו צוותי ההריסה ו"גילחו" את האתר ההיסטורי. אייזנקוט מצידו הסביר כי בהתאם לצו שהוצא, הקהילה דאגה לשפץ את אותו קיר. לדבריו כשרות מניעי ההריסה מוטלת בספק.
בטענותיהם כתבו עוד אותם יהודים קנדים יוצאי מרוקו בדבר איכות תפקודו של ראש הקהילה בטנג'יר. לדבריהם ראש הקהילה הציג בעירייה המקומית תוכניות לבניית בניין דירות וזה פתח "תיבת פנדורה". כנראה שמישהו ראה בזה "אור ירוק" מצד הקהילה היהודית להרוס את הבניין שנחלש במרוצת השנים עד כדי שהפך להיות סיכון סביבתי. ההתקשרות בין השניים אידיאלית, האחד יהרוס את המבנה ובזאת יסיר את האיום הסביבתי ובתמורה יזכה לבנות דירות, ואילו העירייה מהצד השני תמלא את חובתה להגן על הציבור מחד ותמלוגים מהפרוייקט בצורה של גביית מיסים עירוניים, אגרות וכו'. משתלם לכולם.
קהילות יהדות מרוקו בעולם החלו להתקשר ביניהן במטרה ליצור לחץ על הרשויות במרוקו לפעול לשימור אתרים יהודיים במרוקו.
בפנייה למזכ"ל הקהילה היהודית במרוקו סרג' ברדוגו השיב כי "קהילת טנג'ר היא יישות עצמאית" ולמרות שיעץ לאייזנקוט לפעול אחרת, "זוהי החלטה השמורה לקהילה המקומית בטנג'יר".
ייתכן והריסת המונומנט ההיסטורי הייתה תוצאה של מספר מפגשים עם כמה וכמה גורמים. ייתכן שבמסגרת ההערכה הסופית נמדדו התועלות מול הצרכים כמו גם לקיחה בחשבון התנגדות ציבורית. הפעולות נעשו במסגרת החוק ואת הנעשה אין להשיב.
המקרה הזה הוא דוגמא נוספת לשוד של התרבות היהודית במרוקו הפעם "רק" בהשתתפות רשלנית או מכוונת של האליטה היהודית המקומית. בעוד שבמרוקו מספר זעום יחסית של יהודים, הקהילה חולשת על תרבות עתיקת יומין בבלעדיות מוחלטת. בעוד שקהילת יהדות מרוקו בתפוצות עומדת על כמיליון מהם כשמונה מאות אלף חיים בישראל. קולם צריך להשמע במסגרת שימור התרבות והמורשת. אסור שקולות מתנגדים אלו יתפרשו כהתערבות בענייני פנים של מרוקו הריבונית ולרשות מדינת ישראל עומדים המנופים הדרושים.
בעידן ההתפכחות אליו נכנסת יהדות מרוקו בארץ, זן העת ליצירת מנגנון בינלאומי שתפקידו יהיה שיקום ושימור המורשת היהודית מרוקאית בדיוק כפי שעושים זאת בישראל,קנדה וכל מקום אחר בעולם יהודי מרוקו.
קואליצית תרבות שתכלול משרד התרבות המרוקאי (בראש ובראשונה), הקהילות במרוקו ובתפוצות, תצליח לחזק את התרבות היהודית במרוקו ולתרום משמעותית לחיזוק מקומה בהיסטוריה הארוכה והמפוארת של מרוקו.
